אין דור שאין בו ליצנין

בשנות מחלתו המרובות נעשה היינה גל של עצמות, והאחות שטיפלה בו היתה מרימה אותו על ידיה מתוך “קבר־מזרנו”, מניחתו לשעה קלה בכיסא וחוזרת ומשיבה אותו ל"קברו". פעם אחת עשתה לו כך במעמדו…

סעדיה – בן־שבע וחצי, תימני (תל־אביב). אחיו הקטן חולה מחלה מסוכנת. פגשה אותו “האחות” ושאלה: סעדיה, מה שלום אחיך? הוא חי? ככה… קצת חי……