אין דור שאין בו ליצנין

ספדן — המקונן בשכר, שאומנותו לסחוט דמעות מן הקהל, ודמעותיו „סחורה‟ הן. הוא „פותח את הברז‟ אך אין בכוחו למלא „חבית ריקה‟ — פסק-דין עקיף על הגביר שאיש לא בכה עליו; ובהיפוך, הוא מסרב להספיד זר ביום שאשתו-שלו מתה, שאז האֵבל אמיתי ואין לו דמעות-לפזר. סאטירה על הצער הקנוי ועל הנפטר הבלתי-אהוב.

תיאור בסיוע AI — ייתכנו אי-דיוקים. הבהרות