אין דור שאין בו ליצנין

אורח בא לחלם ונכנס לפונדק לסעוד. לאחר שאכל, שאל את הפונדקית:

כמה אני חייב לשלם?

חשבה הפונדקית ואמרה:

לחם, מרק ולביבות – שבע קופיקות, בשר ודגים שוב שבע קופיקות, סך הכל – אחת-עשרה קופיקות.

אמר לה האורח:

טועה את בדבר-החשבון; שתי פעמים שבע – ארבע-עשרה.

הירהרה האשה ואמרה:

לא כי, שתי פעמים שבע – אחת-עשרה. תדע, שכך: אני יש לי מבעלי הראשון ארבעה ילדים, בעלי יש גם לו מאשתו הראשונה ארבעה ילדים, ולאחר שנישׂאתי לו נולדו לנו עוד שלושה ילדים.

הרי, שאני יש לי שבעה וגם הוא יש לו שבעה. אף-על-פי-כן, אין עמנו בבית אלא אחד-עשר ילדים…