אין דור שאין בו ליצנין

עם ערב יצא בני מן הבית ואמר למשרתת:

כשאשוב תפתחי לי?

הן – השיבה המשרתת. – אפתח לך.

לאחר שעה נשמע קול דופק בדלת. שאלה המשרתת:

האתה זה, בני?

אין קול.

בּני?

אין עונה.

נסתלקה המשרתת ולא פתחה. ולמחר בבוקר מצאה את בּני יושב על המפתן מבחוץ ומנמנם. צחקה ואמרה לו:

בּני טיפש, מדוע קראתיך ולא ענית?

התרעם בּני והשיב:

חמתי עלייך, שלא פתחת לי…הלא נעניתי לך בראשי…