אין דור שאין בו ליצנין

גראף סוויז’ינסקי בא מאחוזתו לעיר וציווה לקרוא אליו למלונו את בּריל, היהודי “שלוֹ”.

בּרקה, – אמר לו סוויז’ינסקי, – הגברת פּקדה, שתקנה להּ פוֹקס יפה. יכול אתה לקנות מיד?

פשיטא! – השיב בּריל והוסיף: – כמה אומר האדון הגראף לשלם בעד פוֹקס נאה בשביל הגברת?

עשרים כתרים.

הניע בּריל ראשו ממזרח למערב ואמר:

אדוני גראף אי-אפשר.

אלא כמה?

לכל-הפחות שלושים.

מסכים… לך וּקנה והבא. אני נחפז לשוב לביתי.

וּבריל ממקומו לא ימוש, עומד ומגרד ערפו.

בּרקה! – התרגז סוויז’ינסקי, – למה זה תעמוד? אמרתי: שלושים.

השתעל בּריל אחת ושתיים ואמר:

יסלח נא האדון הגראף, מה זה פוֹקס? ^*…