אין דור שאין בו ליצנין

כתריאליבקה, אף־על־פי שקהילה קדושה היא, לא היתה בקיאה במנהגים דייה. עמדה ושלחה שני שליחים מיוחדים לחקרן מפורסם ושאלה:

ילמדנו רבינו, כמה דברים משמשת מטפחת־אף?

קיבל החקרן המפורסם את השליחים בסבר פנים יפות, הושיבם לפניו ואמר להם:

מנהג ישראל, שמטפחת־אף משמשת חמישה־עשר דברים; ואלו הם: אבנט לתפילה כל־יום; סודר לצוואר בשבת; ספוג לרחיצה ערב־שבת; מסננת ליין של קידוש לשבת ויום־טוב ושל הבדלה למוצאי־שבת; סוכך בימות־הגשמים; מניפה בימות־החמה; חגורה למכנסיים; מפה לשולחן; אלונטית לנטילת־ידיים; כר לבית־המדרש; סודר לקניין; חציצה בין זכר לנקבה ב"מחול של מצוה"; קלפי לשליפת קשרים; “במקום־רצועה” לחינוך ילדים…

דיקדקו השליחים ומנו סדר התשמישים לפי אצבעותיהם ושאלו: הרי ארבעה־עשר, ואילו אתה אמרת חמישה־עשר?

החזיר להם החקרן המפורסם:

פעמים, בשעת הדחק, היא משמשת גם מטפחת לאף…