סוחר סיטוני חינך את בנו בעסקי מסחר ואמר לו: שלח טלגרמה ללקוחנו פלוני בן־פלוני, שעבר זמן־הפרעון של שטרו. נטל הבן טופס של טלגרמה וכתב: “זמן־הפרעון של שטרו עבר. בבקשה לשלם”. קרא האב את הכתוב ואמר לו לבנו: אתה מבזבז ממון לחינם. “זמן־הפרעון של השטר עבר” – למה? מאליו הוא יודע. “בבקשה לשלם” – למה? אלא לשם מה אני שולח לו טלגרמה? שלח לו טלגרמה קצרה: “נו?” עשה הבן כן ושלח את הטלגרמה הקצרה, ולמחר באה מאת הלקוח תשובה קצרה: “שא!”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„סיטוני" — סיטונאי; „שטר" — שטר־חוב שמועד פירעונו קבוע. בטלגרמה שילמו לפי מילה — מכאן שיעור החיסכון של האב. „נו?" ביידיש היא דחיקה שמשמעה כאן „היכן הכסף?"; „שא!" — „שקט, הרגע", כלומר: חכה, אין תשלום. הלקוח למד את השיעור היטב, וסילק את הדרישה באותה כלכלת־מילים בדיוק.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
