אין דור שאין בו ליצנין

„צמלה" — קמלה, נבלה; „הינומה לא עלתה עליו" — מעולם לא נישאה; „מלא וגדוש" — שתוי; „לא פיטפט ביצרו" — לא נאבק ביצרו (בלשון חכמים „פטפט ביצרו" — התגבר עליו). גזר הדין „ישתה בעציצו" הוא לשון הגמרא (כתובות לט ע"א) לדין התורה על האונס (דברים כב, כט): חייב לשאת את אנוסתו ואסור לו לגרשה לעולם — „ישתה" מן הכלי שבחר לעצמו. וכך הרווקה שהלבין ראשה זוכה סוף־סוף לחתן, והפסוק שקוראים עליה — „אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" (תהלים קיח, כא) — נדרש בכפל משמעות מר: לא „ענית לי" אלא „עיניתני", והעינוי עצמו נעשה לה לישועה.