בדיחה 3117
שניים רבו בבית־הכנסת, ואמר אחד לשני:
על כבודו של מקום אני חס. בוא ונצא מכאן, ומיד אני מסטרך שתיים. החזיר לו השני:
איני נשמע לך ואיני יוצא מכאן, ואפילו אם אתה מסטרני שתים־עשרה… °
הבנת את הבדיחה?
ציונים — דרויאנוב
בדיחה של צוענים מספרת: צועני ישב באוהלו וסופא: "אשירה נא לאדון טאמרבּן", ושב "אשירה נא לאדון טאמרבּן". -ועל פסוק זה לא הוסיף כלום, עבר עליו אדם אחד וקרא אליו: "צועני, מי ומה הוא טאמרבּן זה?" -לילן ואמר: "אדון טאמרבּן חורבתי הוא כמורי". -ועלב הלה ואמר: "קום וצא מאוהלך, ואחלק לך מנה יפה באחוריך". -חיך הצועני ואמר: "צא לא אצא, ואפילו אם מרוב אהבה אלי תחלק לי שתי מנות יפות באחורי". (קרויס, ציגיינער-המאר', עמ' 141)
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 3117, עמ' 314) · נסרק מן הספר המודפס; תמלול ממוחשב, ייתכנו אי-דיוקים
הסבר הבדיחה
מייצר הסבר…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מסטרך" — אסטור לך. הראשון „חס על כבוד המקום" ולכן לא יכה בתוך בית הכנסת — ומכאן שכל עוד השני אינו זז ממקומו, לא יחטוף דבר. הוא יכול להרשות לעצמו לוותר ברוחב לב אפילו על תריסר סטירות, שהרי ממילא אינו מתכוון לצאת: הקדושה שמרסנת את המרביץ היא מגנו של המסרב. דרויאנוב מציין מקבילה בהומור הצועני: צועני שהוזמן לצאת מאוהלו ולחטוף „מנה יפה", והשיב שלא ייצא „ואפילו אם מרוב אהבה אלי תחלק לי שתי מנות יפות באחורי".
ההסבר עזר?
רגע — בעצם לא הבנת את הבדיחה לבד?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓