בדיחה 316
סבא, – פשט קבצן את ידו לזקן, שעבר עליו, – תן נדבה לסומא, והמקום ירחם אותך.
אם סומא אתה, – תמה הלה, – כיצד אתה יודע, שזקן אני?
טעיתי, סבא, – התנצל הקבצן. – רציתי לאמר: תן נדבה לאילם.
סבא, – פשט קבצן את ידו לזקן, שעבר עליו, – תן נדבה לסומא, והמקום ירחם אותך.
אם סומא אתה, – תמה הלה, – כיצד אתה יודע, שזקן אני?
טעיתי, סבא, – התנצל הקבצן. – רציתי לאמר: תן נדבה לאילם.
בדיחה של צוענים מספרת: קצה נפשו של צועני בעבודה ויצא לשאול נדבות בשוק. עבר עליו אדם אחד, ומיד פשט הצועני ידו אליו, חינן קולו ואמר: „רחמני, נא, אדון; אילם אני”. – צחק הלה ואמר: „צועני טיפש, שמא ראית מימיך אילם מדבר?” – החזיר הצועני: „יבוא עלי, אם אני יודע לאמר מלה חוץ מאילו שאמרתי”. (Krauss, „Zigeuner-Humor”, עמ׳ 169).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 316, עמ' 101) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„סומא” — עיוור; „המקום” — כינוי לאלוהים. הפנייה „סבא” הסגירה שהקבצן רואה היטב, וה„תיקון” — „תן נדבה לאילם” — נאמר בפה מלא ובקול רם. הנכות אינה אצלו מצב אלא פריט במלאי, שמחליפים לפי הצורך.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓