אין דור שאין בו ליצנין

התבנית שאולה מברכת „ישימך אלהים כאפרים וכמנשה", אבל הקבצן מכוון אל צרות האבות דווקא: אברהם נצטווה „לך-לך מארצך" ונדד כל ימיו; יצחק — „ותכהין עיניו מראות" (בראשית כז) — הזדקן עיוור; ויעקב נפגע בכף ירכו במאבק הלילי עם המלאך ונותר „צולע על ירכו" (בראשית לב). נדודים, עיוורון וכאב-רגליים — קללה משולשת בלבוש ברכת קודש שאי-אפשר לסרב לה.