מגיד נכנס אצל עשיר לבקש נדבה. אמר לו העשיר:
– מה שמך, רבי מגיד?
– אַבָּא שמי, – השיב המגיד.
הוציא העשיר ארבעה זהובים מכיסו ונתן לו:
– כמנין “אבא”.
נטל המגיד את הזהובים ונאנח. אמר לו העשיר:
– על מה אתה נאנח, רבי מגיד?
החזיר לו המגיד:
– על אבי, עליו השלום, אני נאנח, שקרא לי “אבא” ולא קרא לי "ארתחשסתא.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
העשיר קוצב את נדבתו בגימטרייה של שם המבקש: „אבא" — אל"ף, בי"ת, אל"ף — עולה ארבע, ומכאן ארבעה זהובים. אנחת המגיד היא ההמשך ההגיוני של השיטה: חבל שאבא לא קרא לו „ארתחשסתא" — שמו של מלך פרס בספרי עזרא ונחמיה, השם הארוך והכבד שבמקרא, שגימטרייתו מאות רבות. בלי לבקש פרוטה נוספת במישרין, המגיד אומר לעשיר בדיוק מה שווה שיטת התמחור שלו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
