אין דור שאין בו ליצנין

פרודיה על ברייתא תלמודית: „תנו רבנן" — שנו חכמים; „מאי טעמא" — מה הטעם (ארמית). „לירד לפני התיבה" — לשמש שליח־ציבור; „בחור" — רווק. „לב נשבר ונדכה" לקוח מתהלים (נא, יט): „לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" — מעלה גדולה במתפלל, ענווה ושברון־לב לפני האל. ה„הלכה" המומצאת מוותרת על הרווק בעל הקול הערב לטובת הנשוי, והנימוק הקדוש מתגלה כעקיצה על הנישואין: לבו של הנשוי כבר שבור ונדכה ממילא.