מלוה היה גובה ריבית מאת לווים עניים כפליים ממה שהיה גובה מלווים עשירים. אמרו לו:
שמא משוא-פנים יש לפניך בעסקי-ממונות?
החזיר המלוה:
לא משוא-פנים יש כאן, חשבון יש כאן. עשיר, הואיל ופרעונו ברי, אינו משלם ריבית אלא לפי מניין הימים; עני, הואיל ופרעונו מסופק ואני דואג לו כל הלילה, דין הוא שישלם ריבית גם לפי מניין הלילות.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ברי" ו„מסופק" — לשון הדין התלמודי: טענת ודאי מול טענת ספק. המלווה עוטף את הניצול בחשבון „הוגן": העשיר, שפירעונו ודאי, משלם לפי מניין הימים בלבד; העני, שבגללו הוא „דואג כל הלילה", ישלם גם לפי מניין הלילות. וכך יוצא, בנימוק שנשמע כפסק הלכה, שדווקא החלש משלם כפליים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
