אין דור שאין בו ליצנין

קרתני בא לאחיו, שישב בכרך. ביקש הלה להנותו ואמר לו: רצונך, שנלך היום לתיאטרון?

שמח הקרתני ואמר:

ודאי וודאי רצוני בכך.

חזר אחיו ואמר לו:

אבל תנאי קודם למעשה, שתחליף פוזמקאותיך תחילה, משום שריחן נודף, במחילה.

ובערב, כיוון שנכנסו לתיאטרון וישבו, מיד התחילו שכניהם סותמים חוטמיהם. נתמלא האח בן־הכרך חימה ולחש לאח הקרתני:

לא אמרתי לך, שתחליף פוזמקאותיך?

השיב הקרתני:

וכך עשיתי.

רגז הלה:

“דובר שקרים לא יכון”… הריח מעיד.

נעלב הקרתני והחזיר:

יודע הייתי שלא תאמין לי, לפיכך דיקדקתי והבאתי אתי גם את הפוזמקאות ההן. הרי הן בכיסי…