ההוא שעלה לקרון של רכבת ולא מצא מקום לשבת: כל הספסלים תפוסים. פנה כה וכה וראה: בקצה הקרון תפסה לה אשה זקנה ספסל שלם והיא מתקינה עצמה לשינה. ניגש אליה ואמר לה:
מזל־טוב, דודה!
מיד החזירה לו הזקנה ברכה, צימצמה את עצמה והתפיסה לו מקום לשבת. לאחר שישב אמרה לו:
מילא, “מזל־טוב” יפה כל־שעה. אבל – על שום מה?
תיקן לו הוא את מקומו יפה־יפה והחזיר לה:
חייך, דומה שזו לי פעם ראשונה אני רואה אותך אחרי חתונתך…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מזל־טוב" מברכים על שמחה — אירוסין, חתונה, לידה — ומי שבורך משיב בנימוס. הזקנה מפנה מקום למברך עוד לפני שהבינה על מה הברכה, וכשהיא שואלת סוף־סוף, מתברר שהברכה הייתה גם תחבולה להשגת מושב וגם עקיצה על גילה: „לא ראיתיך מאז חתונתך" — כלומר חתונתה הייתה לפני עידן ועידנים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
