אין דור שאין בו ליצנין

– רבי אבא, – שאל בעל בית־מחיה לאורחו הקבוע, – על מה אתה נאנח?

השיב האורח:

– על מבשלתך היפה הצהובה אני נאנח, שהלכה מעמה ואיננה עוד.

תמה בעל־הבית! – רבי אבא, מי גלה לך רז זה, שהיא הלכה מעמי?

החזיר האורח:

– זקן אני, ברוך השם, אבל עיני לא כהתה עדיין, ואני רואה: שערות שחורות טובלות במרק.