אין דור שאין בו ליצנין

מנהג-קדמונים נהוג בקצת עיירות: אדם מישראל ששמט קנאים קושרים עז בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין ושמאל ופועה: “מה-מה-מה”. והרי זה סימן לבריות:

פלוני בן-פלוני שמט.

ויהי היום ואחד מחשובי-העיירה הקיץ משנתו שלא בעיתו: פעיית “מה” עלתה באוזניו. ירד מעל מיטתו, נתעטף ופתח חלונו וראה: עז קשורה בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין ושמאל ופועה, ואנשים ונשים וטף סובבים אותה.

לבש החשוב כעס גדול וצעק:

לצים! מה לעז זו בשער-ביתי? כלום שמיטה אני קורא?

ותוך כדי-דיבור נמלך והוסיף:

מילא, בדיעבד, כיוון שהיא כבר קשורה ופועה – תהא קשורה ותהא פועה…