צרוד
4 בדיחות באוסף
צרוד — בהומור היהודי, מומו של בעל-הקול שאינו יכול לשיר: החזן או בעל-המקהלה ש״קולו צרוד ומרוסק״ והוא נסמך על משורריו, יעד לעקיצה (״הוצא עוד שלוש מאות רובל והעמד גם חזן למשורריך — כמה מקובלת היתה תפילתך״). הצרידות מגלמת את פער היומרה-והיכולת בעולם החזנות.
תיאור בסיוע AI — ייתכנו אי-דיוקים. הבהרות
הופעות
חזן בא לעיר עם משורריו ומכר כרטיסים “לשמוע אל הרנה ואל התפלה”. וכשירד לפני התיבה הוברר, שאין כאן לא רנה ולא תפלה, אלא שברי קול צרוד, רגזו בעלי הכרטיסים ותבעו ממונם. התנצל החזן ואמר…
525ניסי (ניסן) הבָּלזאי היה כחו גדול בחבור נגונים לתפלה, אבל קולו היה צרוד ומרוסק, ובעקר היה סומך על משורריו. וחשוב גדול היה ניסי “בחצרו” של רבי דוד’ל הטלנאי ומזמן לזמן היה בא לשם להת…
1231מוכסנית רמזה לבעלה, שליל-טבילה לה היום. נאנח הבעל: נסתחפה שׂדךְ… קולי צרוד. הסמיקה האשה ותמהה: מה עניינו של קול לכאן? החזיר לה הבעל: כך הוא דינה של תורה: “אין קול – ואין עונה”…
1807בליל תשעה־באב שחל להיות בשבת, יצא השמש להקיש על תריסי־החלונות ולהודיע, ש"דברים שבצינעה נוהג". והיה הולך מבית לבית, מקיש ומדוע, עד שלבסוף הגיע לבית האחרון שבקצה העיירה. הקיש והודיע.…