כבר אמרתי, שבכרך השלישי תבוא רשימה מפורטת של האנשים, אשר עזרוני בעבודתי ואני חייב תודה להם. אבל גם את הכרך הראשון איני רשאי להוציא בלי תודה וברכה לבית־הספרים הלאומי בירושלים, לבית־הספרים “שער-ציון” ול"בית אחד-העם" בתל-אביב: באוצרות־ספריהם השתמשתי בכל־עת, ובעין יפה נתנו הם לי את היכולת לכך. ושלֵמה ביותר היתה טובתו של בית-הספרים הלאומי: הוא גם טרח ושאל בשבילי בחוץ־לארץ ספרים, שאי אפשר היה למצוא אותם בארץ.
הרבה ספרים - ובכללם גם ספרים יקרי־המציאות – המציא לי ידידי הטוב והמטיב הביבליוגרף רבי יצחק ריבקינד, ניו-יורק. אלמלא הוא, הייתי חסר כמה וכמה מקורות חשובים. ואם “חמרא למריה”, דין הוא ש"טיבותא לשקייה", ומה גם ל"שקיא" כמוהו, השָׂשׂ תמיד לסייע את כל העוסק בדברי תורה וספרות.
ברוכים המה לי כל עוזרי, ואם יֵרָצֶה פעלי, אף להם חלק בו.
תל-אביב א' סיון תרצ"ה.
א. דרויאנוב.