אין דור שאין בו ליצנין

„ארון-קודש" — הארון שבו שוכנים ספרי התורה; „פרוכת" — היריעה התלויה עליו מלפנים. הפרנס הצעיר — שעצם עין אחת „מחמת עמקות", כדי להיראות מעמיק — דואג לארון-העץ כאילו היה ילד גדל, והזקן פותר ברוח אותה טיפשות בדיוק: פרוכת „קפולה מלמטה", כמכנסיים עם שוליים מקופלים שמתירים כשהילד מתארך.