אין דור שאין בו ליצנין

שני בחורים לומדי-תורה ישבו בבית-המדרש והתפלפלו בקושיה חמורה. זה ביקש לתרץ כך, וזה אמר לתרץ באופן אחר.

פתאום נפתחה הדלת ונכנס אדם בעל-צורה, לבוש כמנהג חשובים.

הרגישו בו הבחורים ואמרו:

אדם זה חזוּתוֹ מעידה עליו, שתלמיד-חכם הוא. נלך ונשאל את פיו.

ניגשו שניהם אל האורח וביקשו מאתו, שיזדקק לקושייתם. מיד נענה להם, הוציא משקפיו מכסיו, קינחם יפה-יפה הרכיבם על חוטמו, עיין בגמרא, שמע את הקושיה, חזר ועיין בגמרא ואמר לבחורים: עד שאתם מקשים כך, מקשׁה אני אחרת.

אמרו לו הבחורים:

ילמדנו מר, מה קושיה מקשה הוא?

השיב להם האורח:

לי קשה, כיצד אפשר לקרוא אותיות זעירות כאלה בלי נקודות?…