אין דור שאין בו ליצנין

„מזור" — אלת העץ שחובטים בה את הכביסה; „המקום" — כינוי לקדוש ברוך הוא. חוזק רואה את המכות הניתכות על תחתוניו ומברך את עצמו על התבונה שבזכותה אינו בתוכם — סכנה שלא הייתה ולא נבראה, שהרי דווקא משום שפשט אותם הם בכביסה. דרויאנוב מציין מקבילה ערבית־תורכית: ג'וחא מברך „הגומל" על נס — כותנתו נפלה מראש הגג, „אילו אותה שעה הייתי בתוכה, ודאי הייתי נשבר ומת".