אין דור שאין בו ליצנין

הפסוק (שמות יד, יד) נאמר על שפת ים־סוף: ה' יילחם בעבורכם, ואתם תחרישו — תשתקו. הדרשה העממית מגלגלת שני שורשים: „ילחם" נקרא כ„ייתן לחם", ו„תחרישון" עובר משתיקה (ח־ר־ש) לחרישת אדמה. וכך פסוק על נס והוראה לפסיביות הופך למוסר של עבודה: הלחם מן השמים, אבל את החרישה עושים לבד. דרויאנוב מציין ששלמה רובין ייחס „מדרש" זה לרבי מאיר מפרמישלאן.