מעשה בעגלון, שלא זכה כמה שבתות לעלות לתורה. לסוף זכר אותו הגבאי וחלק לו עלייה במנחה לשבת. קראו לו שלושה פסוקים וירד. כעס העגלון כעס גדול והרים קולו בגבאי:
לא מארחי-פרחי אני, שאתה חולק לי זנב של מליח. זוג סוסים יש לי, ברוך-השם, באורוותי, וגם סייח העומד להיות סוס…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
עלייה לתורה הייתה מטבע של כבוד חברתי, וגם לה מדרגות: עלייה בשחרית של שבת מכובדת, ואילו במנחה של שבת קוראים שלושה עולים בלבד, שלושה פסוקים לכל אחד — שיירי כבוד. „זנב של מליח" — זנבו של דג מלוח, מה שנשאר אחרי שחולקו הראש והגוף: כינוי לשארית עלובה. „מארחי־פרחי" — אורחים־פורחים, נודדים קבצנים בלא שם ומעמד. ותעודת־היוחסין שהעגלון שולף נגד העלבון היא רכושו שבאורווה, וגולת הכותרת — סייח שעוד לא נעשה סוס: בעולמו, אפילו פוטנציאל של סוס מזכה בכבוד של תורה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
