בחור בן-ישיבה נטפל לשדכן, שימצא לו זיווּג. אמר לו השדכן:
ממני לא יבּצר. אבל… במחילה מכבודך, מכּת-מצרים שבראשך מעכבת. איני רואה לך תקנה, אלא אם-כן תיפּטר הימנה תחילה. הירהר הבחור ושאל:
תינח, אם מה' יצא הדבר והזיווג יקום והיה. אבל אם, חלילה, לא?
החזיר לו השדכן:
שאלה חמורה שאלת. אבל אין עצה… אותה מכה אתה מוכרח לסכּן…
בדיחה שוואבית-מספרת: פשטה שמועה, שהמלך עומד לבוא לעיר, ודרש ראש העיר, שחברי המועצה יהיו נכונים ליום הגדול ההוא – יסתפרו, יתגלחו וינקו בגדיהם. תמה אחד מחברי המועצה ושאל: "ומה נעשה, אם נסתפר ונתגלח וננקה בגדינו והוד-מעלתו לא יבוא?" (מרקנס ב', סי' 4, עמ' 5).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1482, עמ' 161) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מכת-מצרים שבראשך" — לשון נקייה לנגע מכוער בקרקפת (מעין גזזת), על שם מכות מצרים. השדכן מתנה את השידוך בהיפטרות מן המכה, והבחור מתלבט כסוחר זהיר: ומה אם אטרח להתרפא והשידוך לא יקום — נמצא שהפסדתי את המכה לחינם? מום מביש נעשה נכס שחבל „לסכן" אותו בלי תמורה מובטחת. דרויאנוב מציין מקבילה שוואבית: חברי מועצת עיר נצטוו להסתפר, להתגלח ולנקות בגדיהם לקראת ביקור המלך, ואחד תמה — ומה נעשה אם נסתפר ונתגלח והוד-מעלתו לא יבוא?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
