אין דור שאין בו ליצנין

הבעל האומלל מטיח קללות מוות — והשדכן מזהה בכל אחת מהן שירות יהודי שיש לו תעריף: „שחטתני" — מגיע לו שכר-שחיטה, כמו לשוחט; „קברתני" — דמי-קבורה, כמו לחברה קדישא; „יפה לכּפּרות" — פדיון-כפרה: בערב יום הכיפורים מסובבים תרנגול מעל הראש כתחליף כפרה ופודים אותו בכסף לצדקה. כל קללה חדשה מוסיפה שורה לחשבונית. דרויאנוב משווה למדרש על קורח (ילקוט שמעוני): קורח מלגלג על הכהונה בסיפור על אלמנה שמכל צעד במשק הדל שלה נגבית מתנה חדשה — תרומה ומעשר, בכורות, ראשית הגז, זרוע לחיים וקיבה — עד שלא נותר לה כלום. אותה סאטירה בדיוק: כל שבר באסונו של הקורבן מוליד גבייה חדשה.