יהודים ישבו בחבורה ועסקו בש׳׳ס קטן *. פתאום אחזה עווית לאחד מהם והוא צנח לקרקע ומת. דאגה כל החבורה:
מי ילך ויבשר בשורה רעה זו לאשתו של המת, ויכין לבּה תחילה?
אמר הגדול שבחבורה:
אני אלך.
הלך אצלה ואמר לה:
בעלך שלחני אליך. הוא עצמו מתיירא לבוא, משום ששיחק בקלפים והפסיד ממון הרבה.
התחילה האשה מקללת:
ימח שמו של מופקר זה! הלואי ותבוא עליו מיתה חטופה.
מיד נענה השליח ואמר:
שמע אלהים את תפילתך. זה עתה באה עליו מיתה חטופה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״ש״ס קטן״ — כינוי מבודח לחפיסת קלפים (ש״ס — התלמוד כולו; הקלפים הם ״התלמוד״ שהקלים שבחבורה שוקדים עליו; הערה *). ״להכין את לבה״ — למסור בשורה קשה בהדרגה. השליח אכן מדרג בערמומיות: הוא פותח בחטא קטן — קלפים והפסד ממון — ומניח לאלמנה עצמה לקלל את בעלה במיתה חטופה; משעשתה זאת, נותר לו רק לאשר שתפילתה נענתה. ההכנה ההדרגתית הושלמה, והאכזרית שבבשורות נמסרת כבשורה על תפילה שהתקבלה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
