אין דור שאין בו ליצנין

סיטונאי לבגדים קרא למשוּלחוֹ ואמר לו:

קנייה יפה נזדמנה לי – חמש מאות איצטלות-קיץ סחורה טובה. מאה נמכור כאן, וארבע מאות אתה צריך למכור במדינה. המחיר – עשרה רובלים. על כל-פנים, לא פחות מתשעה זהו המחיר האחרון. בו ביום יצא המשולח לדרך. למחר באה טלגרמה ממנו:

“אפשר למכור מאה; מציעים שמונה”. מיד החזיר הסיטוני טלגרמה “מכור”. למחר – טלגרמה שנייה מאת המשולח: “אפשר למכור מאתיים; מציעים שבעה”. טילגרף הסיטוני: “מכור”. טלגרמה שלישית מאת המשולח: “אפשר למכור הכל בבת-אחת; מציעים שישה”. החזיר הסיטוני שוב: “מכור”.

עברו יום-יומיים, באה טלגרמה מאת מכרו של הסיטוני: “משולחך חולה מסוכן”. מיהר הסיטוני לשם ומצא את המשולח – גוסס. גחן אליו ואמר לו:

אם יש לך בקשה אלי – אעשנה. עשרים שנה עבדתני באמונה.

התחזק הגוסס ואמר:

רק בקשה אחת יש לי אליך… שמא תגלה לי רז זה – בכמה עלו לך האיצטלות.