אין דור שאין בו ליצנין

סיטוני לבגדי-נשים ישב ודן עם סוכנו:

מה יעשה וייפּטר משלושים החולצות, שנשארו לו מעונת-הקיץ?

הירהר הסוכן ושאל:

בכמה אומר מר למכרן?

השיב הסיטוני:

לי עולה כל חולצה חמישה רובלים. מסכים אני להפסיד רובל שלם בכל אחת מהן, ובלבד שאפטר מכולן.

נענה הסוכן ואמר:

זאת נעשה. נשלח את החולצות לפרובינציה הנידחה, למעולים שבלקוחותינו. חמש-חמש חולצות נשלח, ובמכתב-הלווי נכתוב כך: “אנו מתכבדים לשלוח למעלתו ארבע חולצות מובחרות שבמובחרות, חמישה רובלים החולצה”. יודע ומכיר אני את אחינו, בני אברהם, יצחק ויעקב: ימצאו חמש חולצות במקום ארבע – יאכלו ענווים וישבעו. ואנחנו את דמינו נקבל: עשרים רובל מאת כל לקוח – הרי ארבעה רובלים החולצה, כרצונו של מר.

יפה דרשת! – הסכים הסיטוני.

לא היו שבועות מועטים והסוכן שאל את בעליו, אם כבר נתקבלו דמי החולצות? גנח הסיטוני ואמר:

אוי, חביבי, רמאים בני-רמאים הם לקוחותינו היפים שבפרובינציה הנידחה. איש-איש מהם החזיר ארבע חולצות ופיתקה בצידן: “כבר עבר זמנן”…