אין דור שאין בו ליצנין

„אחריות החיים" — ביטוח חיים, בעברית של הימים ההם. הסירוב נשען על „שומר פתאים ה'" (תהלים קטז, ו) — ה' שומר על התמימים, ומי שבוטח בו אינו זקוק לפוליסה. הסוכן גוער בו בלשונו של איוב לאשתו — „כדבר אחת הנבלות תדברי" (איוב ב, י) — ופותח במניין תעריפים שהתלהבותו גוברת עם חומרת האסון, עד שהוא שוכח את עצמו: השבר הכפול, יד וגם רגל, בעל הפיצוי הגדול מכולם, נעשה בפיו ברכה — „הלוואי וזכו כל ישראל לכך". נוסחאות היראה („חלילה", „חס ושלום", „לא יעלה ולא יבוא") עוד נפלטות מן הפה מתוך הרגל, אבל הלב כבר מחשב רווחים.