אין דור שאין בו ליצנין

חייט היה רגיל לירד לפני התיבה בבית-המדרש הגדול. פעם אמר לו הגבאי:

גנאי למקום וגנאי לציבור, שאתה יורד לפני התיבה לבוש קרעים, והרי זה דין מפורש: “פוחח אינו עובר לפני התיבה” ^*. חייט אתה ובידך לתקן בגדך.

התנצל החייט:

אין סיפק בידו לכך. כל היום הוא זקוק לטפל בבגדיהם של אחרים.

אמר לו הגבאי:

הילך שלושה זהובים שכר-מלאכה, על-מנת שתתקן בגדך שלך. נטל החייט את הזהובים, ולמחר ירד לפני התיבה – לבוש קרעים.

רגז הגבאי:

לא שילמתי לך שלושה זהובים, על-מנת שתתקן בגדך?

החזיר החייט:

כלום שוטה אני, שבשכר שלושה זהובים אתקן בגד שכולו קרעים?