מפירושיהם של לצים:
“ואל תרבה שחה עם האשה, – באשתו אמרו, קל־וחומר באשת חברו”*. וקשה: אם קל, למה חומר, ואם חומר, למה קל? – אלא פירושם של דברים כך הוא: “באשתו אמרו: קל” מאוד שלא להרבות שיחה עמה, “וחומר” – חמור מאד שלא להרבּות שיחה “באשת חברו”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
המשנה באבות (א, ה) מזהירה: „אל תרבה שיחה עם האשה — באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו" (הערה *). „קל וחומר" הוא כלי ההיקש היסודי של חכמים — מה שנכון במקרה הקל, ודאי נכון בחמור ממנו. הלצים מעמידים פנים שהמונח סותר את עצמו („אם קל, למה חומר?") ו„מתרצים" בפירוקו לשני תארים פשוטים: שיחה עם אשתו — עניין „קל", עם אשת חברו — „חמור" מאוד. פרודיה על ההרגל הפלפולי לבדות קושיה כדי ליישבה — ודווקא במונח שכל מהותו היקש, לא סתירה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
