בדיחה 1904
שלושה שהלכו בדרך, עייפו וישבו על אבן גדולה לפוש. נסתכל אחד מהם באבן ואמר:
הלואי ויהיה לי זהב משקלה.
אמר השני:
הלואי ותהיינה לי הביצים, שאפשר לנפץ אליה.
נענה השלישי ואמר:
הלואי ותמותו שניכם ערירים ואני אירשכם…
שלושה שהלכו בדרך, עייפו וישבו על אבן גדולה לפוש. נסתכל אחד מהם באבן ואמר:
הלואי ויהיה לי זהב משקלה.
אמר השני:
הלואי ותהיינה לי הביצים, שאפשר לנפץ אליה.
נענה השלישי ואמר:
הלואי ותמותו שניכם ערירים ואני אירשכם…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„לפוש” — לנוח; „ערירי” — מי שמת בלא יורשים. שתי המשאלות הראשונות מבקשות דבר־מה מן העולם; השלישית מבקשת רק את מות שני החברים — כדי לרשת מהם את מה שעוד לא קיבלו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓