אין דור שאין בו ליצנין

שמעיה בטלן התחבט תמיד בכל דבר, שבא לידו, ומעולם לא היתה דעתו תקיפה להכריע, הן או לאו. פעם אחת אמרה לו אשתו:

בתנו בגרה. רוצה אני, שתנשא לבנו של פלוני בן פלוני.

שתק שמעיה, ולא אמר כלום. רגזה אשתו:

בטלן, למה אתה שותק?

גרד שמעיה סנטרו מתחת לזקנוֹ והחזיר:

מה אומר ומה אדבר? כל ימי איני רוצה מה שאני רוצה; עכשיו את תובעת אותי שארצה מה שאת רוצה…