“בשולחן” של ליל־שבת הגיד הרבי עניין עמוק על “ביטוּל הישׁ”, והדברים ניטעוּ כמסמרות בלבו של חסיד בטלן.
בשעה מאוחרת שב החסיד הבטלן לביתו. הנרות של־שבת תם אורם וכבו, והחסיד מתהלך בחשיכה מכותל לכותל ומסיח עם לבו:
“הכל בטל ומבוטל; אין כלום. הכל בטל ומבוטל; אין כלום”. פתאוֹם הטיח בתנור הגדול וניצוצות ניתזו לו מעיניו. תפס ראשו בשתי ידיו מחמת כאב ונאנח:
משמע, שתנור ישנו…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„השולחן" — ה„טיש", סעודת ליל-שבת שבה הרבי אומר תורה לחסידיו. „ביטול היש" — מושג חסידי-קבלי: לעולם החומרי אין קיום עצמאי, והכול בטל ומבוטל באור האלוהי. החסיד הבטלן נוטל את התורה הזאת כפשוטה — „אין כלום" — עד שהתנור, בעצם ממשותו הכואבת, מחזיר אותו בחבטה אחת מן המטפיזיקה אל העולם: „משמע, שתנור ישנו".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
