אין דור שאין בו ליצנין

הפתיחה מצטטת את הגמרא (עירובין פו ע"א; הערה ^*): רבי ורבי עקיבא כיבדו עשירים, ורבה בר מרי סמך זאת על הפסוק „יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ" (תהלים סא, ח) — העולם מתקיים בזכות אנשי החסד והאמת. הדרשן ה„מתרץ" מזהה: „חסד" הוא הנגיד — עשיר בלשון העם (הערה ^**) — הגומל חסדים, ו„אמת" הוא המגיד — דרשן נודד המוכיח את הרבים. ומניין ש„מַן ינצרוהו"? האותיות מ"ם ונו"ן הן הנוצרות (שומרות) אותם: טול את המ"ם מ„מגיד" ואת הנו"ן מ„נגיד" — ולא יישאר משניהם אלא „גיד". כל כבודם — של העשיר ושל המטיף כאחד — תלוי באות אחת בלבד.