הגר"א ותלמידו המובהק רבי זלמן מוולוז’ין, אחיו של רבי חיים, ישבו וגרסו יחדיו בלילה. תקפה שינה את רבי זלמן, וראשו מט לשולחן. הפסיק הגר"א משנתו, קם ממקומו ותמך בידיו את ראשו של רבי זלמן, שלא יישמט מעל השולחן. אותה שעה נפתחה הדלת ונכנס אחד ממקורביו של הגר"א. הקדימו הגר"א ולחש לו:
הס! כל התורה כולה מונחת עתה בידי…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הגר"א הוא הגאון מווילנה (1720–1797), גדול חכמי הדור; „גרסו" — למדו. רבי זלמן מוולוז'ין נחשב לעילוי מופלא, מי שעתיד התורה תלוי בו. לכן הלחישה „כל התורה כולה מונחת עתה בידי" נכונה פעמיים: כפשוטה — הראש שבידיו הוא ראשו של מי שהתורה כולה בתוכו; וכהיפוך מפתיע של סדרי בית־המדרש — גדול הדור מפסיק את לימודו ועומד לשמש משענת לתלמידו הישן, ורואה דווקא בכך את שירות התורה הגבוה ביותר.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
