אין דור שאין בו ליצנין

„משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" (ישעיהו מד, כה — הערה ^*): האל מכשיל את החכמים ומבלבל את דעתם. תשובת רבי יוסי־בר: כשהקב"ה רוצה לקיים את הפסוק, הוא זקוק דווקא לחכם — שהרי רק דעת צלולה אפשר לסכל; טענת השטות שלי היא אפוא ראיה לחוכמתי. ואילו בטיפש כמוך אין לפסוק מה לעשות — דעתו מסוכלת ממילא. העלבון חוזר אל שולחו בכוחו של פסוק.