אין דור שאין בו ליצנין

„דיין" — הפוסק בדיני ממונות בעיר. על-פי דברים טז, יט: „ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים" (הערה ^*). רבי משה טוען עלבון כפול בפסוק אחד: השוחד מעוור, לפי הכתוב, דווקא עיני חכמים — ואם עיני הדיין צלולות אף שהוא נוטל שוחד, סימן שאינו מן החכמים. ובדרך אגב ניקה את עצמו: עיוורונו-שלו מן הזקנה בא, לא מן השוחד.