אין דור שאין בו ליצנין

שלמה מיימון — לימים פילוסוף חשוב, ממבקריו של קאנט — היה בילדותו "עילוי", עצום כישרון, והמעשה מסופר באוטוביוגרפיה שלו. אבי הנער ניסח את דרישות הכסף בפסוק משיר השירים (ח, יב; הערה ^*): "האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את פריו" — נאה כפליים, שכן החתן עצמו שמו שלמה: אלף זהובים נדוניה לו, ומאתיים לאב שגידל את ה"פרי". "הירצה... בעין" — שילם לידיו במזומן. אלא שכשמגיעים המאתיים, האב תובע כפליים; ולטענה "בפירוש כתבת מאתיים" יש לו תשובה נצחת: את המספר קבע רק כדי לא לקלקל את לשון הפסוק. המליצה הקדושה מתגלה כפתיח מיקוח שאינו מחייב את מנסחו.