אין דור שאין בו ליצנין

„לכרסם את האדמה" — לשון עממית למות, לשכב בעפר; „בטלו הטוחנות" — מתוך אלגוריית הזקנה המפורסמת בקהלת יב, המתארת את הגוף הבָּלֶה כבית שחרב, ושם „הטוחנות" שבטלו הן השיניים שנשרו. הזקן דיק עונה למותו בהומור שחור: הגיע זמנו לכרסם עפר — אלא שכבר אין לו במה לכרסם.