אין דור שאין בו ליצנין

שני דברים מובטחים לכל יהודי, גם לעני שבעניים — מצה לפסח ותכריכים ליום מותו, ששניהם על הקהילה לספק למי שאין לו. "פרקדן" — שכיבה על הגב; "מעשה שררה" — כדרך אדון. הלץ מדרג את שתי ההבטחות לפי מידת הטרחה: על המצה עוד צריך לדאוג בעצמו, ואילו את התכריכים מקבלים בשכיבה, כשכל הדאגה מוטלת על אחרים. רק במותו זוכה היהודי סוף-סוף לחיות כמו גביר.