אין דור שאין בו ליצנין

גרשון רוזנצווייג, מחבר פתגמים ומכתמים עברי, איבד את הדיבור מסרטן הלשון. את המוהל הבא לבקרו הוא מקבל בפסוק מתהלים — "כי אין מִלה בלשוני" (הערה ^*) — ששם פירושו: עוד לא עלתה המילה על לשוני וה' כבר יודעהּ. בעפרונו של החולה נעשה הפסוק כפל־משמעות מר־מתוק: אין עוד מִלה — דיבור — בלשונו; ולמוהל, שאומנותו ברית מילה, אין מה לחפש כאן — "מילה" אין בלשונו. גם אילם וגוסס, בעל־המכתמים עודו מחדד.