אין דור שאין בו ליצנין

בלשון התורה „זר" הוא מי שאינו כוהן: „וכל זר לא יאכל קודש" (ויקרא כב, י), „והזר הקרב יומת" (במדבר א, נא) — הזר אסור בעבודת המקדש ובאכילת תרומה, והכוהן מותר. האיש קורא את שלט בית־החרושת כאילו נכתב בלשון הזאת: הכניסה אסורה על „זרים"? אני כוהן — עליי האיסור אינו חל.