בדיחה 277
קבצן עמד וטען לפני קרוב עשיר:
השעה דחוקה לי… אל מי אפנה, אם לא אליך? עצמי ובשרי אתה.
טוב, טוב, – ביקש העשיר להיפטר ממנו. – הרי עשרה זהובים.
נטל הקבצן את הנדבה ואמר:
עשרה זהובים בשביל הקרוב – יישר כוח! אבל חוץ מזה הלוא גם קבצן אני…
קבצן עמד וטען לפני קרוב עשיר:
השעה דחוקה לי… אל מי אפנה, אם לא אליך? עצמי ובשרי אתה.
טוב, טוב, – ביקש העשיר להיפטר ממנו. – הרי עשרה זהובים.
נטל הקבצן את הנדבה ואמר:
עשרה זהובים בשביל הקרוב – יישר כוח! אבל חוץ מזה הלוא גם קבצן אני…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„זהובים" — מטבעות (גולדן); „עצמי ובשרי" — לשון קרבת־דם מן המקרא. הקבצן מפצל את עצמו לשתי דמויות — הקרוב והקבצן — וכיוון שהנדבה ניתנה רק לאחת מהן, השנייה עדיין ממתינה לשלה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓