אין דור שאין בו ליצנין

„רגעים" בלשון הספר — דקות. שם הפרק, „סדר טהרות" — סדר המשנה העוסק בדיני טהרה — משמש כאן באירוניה לבדיחות על זוהמה. וההיפוך עצמו ברור: לא היהודי נכנע לריח העזים אלא העזים לריחו — לעג עצמי מר על הזוהמה שכפה העוני על יהודי העיירה.