אין דור שאין בו ליצנין

קרתני בן עיירה סמוכה לספר קיבל טלגרמה מחוץ־לארץ: “אומר לנתח לנתח”. ומיד החזיר טלגרמה לחוץ־לארץ: “אומר לנתח לנתח”. בו־ביום אסרו אותו, שמו עליו משמר והביאוהו לג’נדרמיה שבעיר־הפלך. הושיבו ראש הז’נדרמים לפניו ואמר לו: תן תודה, מה כתב־סתרים יש בינך ובין חוץ־לארץ? נבהל הקרתני ושאל: אני? כתב־סתרים? הוציא ראש הג’נדרמים שתי הטלגרמות, הניחן על השולחן ואמר: לחינם אתה מיתמם. אין נסתר מנגד עינינו. הטלגרמות הללו מעידות עליך. לא יכול הקרתני להתאפק וצחוק פרץ מפיו: אדוני הראש, אין אתה יודע, במחילת כבודך, לקרוא טלגרמה כהלכה. אשתי חולה, לא עליך, ונסעה לחוץ־לארץ לשאול ברופא מומחה. עכשיו היא מטלגרפת לי, שהרופא “אומר לנתח”, ושואלת: “לנתח?” מיד החזרתי לה טלגרמה: הרופא “אומר לנתח?” – עצתי “לנתח”…