אין דור שאין בו ליצנין

בימי עלומיהם היו שמעון ולוי חברים. תקפו עליהם גלגולי החיים וטילטלו את שמעון למזרח ואת לוי למערב. ימים רבים לא ראו איש את חברו, ובינתיים הלבינו שניהם. עכשיו נזדמנו על־פי מקרה לקרון אחד של הרכבת, ואמר שמעון ללוי: לוי יקירי, מסתכל אני בראשך ובזקנך, שהפכו לבן, ושואל: ריבונו של־עולם, להיכן נעלמים הימים והשנים? טפח לו לוי על שכמו והחזיר: שמעון יקירי, הטה אוזנך ואגלה לך רז זה: את הימים אוכלים הבּנקים, ואת השנים מכחידות הבּנות הבּגרות…