עם הפשרת הקרח נסע חלבן על פני הנהר, והוא ועגלתו וסוסיו נפלו לתוך המים. טבעה העגלה טבעו הסוסים, ולא משו מן המים אלא אותו בלבד.
בכה וקבל: כל ימיו עבד עבודת־פרך עד שהגיע לקצת ממון; עכשיו אבד לו הכל בבת־אחת.
היה שם פיקח אחד ואמר לו:
ידידי, בכייה של חינם אתה בוכה. ממקום שבא ממונך, לשם שב: מן המים בא ואל המים שב…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„הפשרת הקרח" — ימי האביב, כשהנהרות הקפואים ששימשו דרכי מעבר בחורף מתחילים להימס, והנסיעה עליהם מסוכנת. ה„נחמה" של הפיקח היא עקיצה: חלבנים נחשדו תמיד במהילת החלב במים, ולכן ממונו של החלבן „מן המים בא" — ועכשיו, בצדק פיוטי, „אל המים שב", בהד הנוסח „כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
